החלטה בתיק ת"א 44337-11-10

בפני בקשה לעיכוב ביצוע  פסק דין אשר ניתן על ידי ביום 20/9/12 ואשר במסגרתו אושר כפסק דין הסכם פשרה בין הצדדים הנוגע לפינוי המבקשים  ממקרקעין וכן, נפסקו לחובת המבקשים הוצאות - אשר את סכומם הותירו הצדדים לשיקול דעת בית המשפט - בסך 50,000 ש"ח. 

לטענת המבקשים הואיל והגישו,לבית המשפט המחוזי, ערעור אשר לטענתם סיכויו טובים - בכל הנוגע לגובה ההוצאות אשר נפסקו לחובתם במסגרת פסק הדין והפקידו ערובה לתשלום הוצאות הערעור בסך 12,000 ש"ח וכן, הואיל והמשיבים הינם תושבי חוץ ומשכך, יקשה על המבקשים לגבות מהם בחזרה את התשלום - ככל שישולם -  הרי שיש לעכב ביצועו של פסק הדין.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי המשיבים אף הפרו את הסכם הפשרה באשר אין הם נותנים להם זכות מעבר למקרקעין ואף חרשו את הדרך בה עשו שימוש והכל  בניגוד להסכמה האמורה אשר קיבלה תוקף של פסק דין.

הבקשה הועברה לתגובת המשיבים, כמו כן, הגיבו המבקשים לתגובת המשיבים.

לאחר שעיינתי בבקשה ,בתגובה ובתשובה , לא מצאתי להיעתר לבקשה ולהלן יפורטו טעמי.

נקודת המוצא הינה כי עצם הגשת ערעור על החלטתו של בית המשפט אינה מעכבת את ביצועו  (ראה תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד - 1984, וכן, ע"א 5925/06 אלי בלום נ' אנגלו סכסון סוכנות לנכסים ישראל 1992 (1996) (להלן:"פסק דין אלי בלום" ).

בהתאם לפסיקה החלטה על עיכוב ביצועו של פסק דין תינתן בהתקיים שני תנאים מצטברים - האחד - כי המבקש יראה כי לא ניתן לשלול את סיכויי הערעור והשני - כי מאזן הנוחות נוטה לטובת עיכוב הביצוע .

בהחלטת בית משפט העליון בענין אלי בלום דלעיל נקבע על ידי בית המשפט כי :" במאזן זה, שיקול מרכזי הוא היכולת להשיב את המצב לקדמותו, אם לא יינתן עיכוב ביצוע והמבקש יזכה בערעור. " זאת ועוד, בית המשפט העליון הוסיף וקבע כי במקרה בו מאזן הנוחות :" מביאנו למצב בו כפות מאזניים מעוינות, או קרובות לכך. במצב זה, תהא הכף נוטה לטובת המשיבה, בשל היותה הצד הזוכה בפסק דין (ראו ע"א 1564/06 בן זאב נ' בן עמי, ניתנה ביום 20.7.06). "

מן הכלל אל הפרט:

במקרה בפני  בכל הנוגע לסיכויי הערעור - הבקשה הינה סתמית ומלבד משפט ולפיו סיכויי הערעור הינם טובים, אין במסגרת הבקשה, דבר וחצי דבר התומך הטענה האמורה . בכלל זה - לא מצאו המבקשים לפרט ולו טענותיהם במסגרת הערעור.  אציין כי במסגרת התשובה לתגובה הוסיפו המבקשים וטענו כי הנימוק לערעור הינו כי ההוצאות אינן מידיות ואולם, אף זאת טענו בעלמא וללא כל ביסוס.

בהקשר זה  ,בשים לב לכך שהצדדים הסכימו להותיר את נושא ההוצאות לשיקול דעת בית המשפט - ללא סייג - וכן, נוכח הכלל ולפיו בדרך כלל ערכאת הערעור אינה מתערבת בפסיקת הוצאות על ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים ובמשורה  - הרי שלא מצאתי כי יש אמנם ממש בטענה ולפיה סיכויי הערעור הינם טובים.

זאת אף זאת, אין חולק כי מדובר בפסק דין כספי אשר , בהתאם לפסיקה אינו נמנה עם אותם עניינים חריגים לגביהם נוטה בית המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע באשר , בדרך כלל פסק דין כספי הינו הפיך על דרך ההשבה ומשכך, רק במקרה בו יוכיח המבקש כי באם יזכה בערעור לא יהיה בידי המשיב להשיב את סכום פסק הדין , ישקול בית המשפט להעתר לבקשה  (ראה ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.ר.ב.) פ"ד נו (4) 178, ע"א 9296/03 אהרוני נגד מנשה פ"ד נח(2) 301).

במקרה בפני -טענו המבקשים כי הואיל והמשיבים הינם תושבי חוץ הרי שיקשה עליהם לגבות את הסכום בחזרה- אינני מוצאת ממש בטענה בהינתן שאין חולק שלמשיבים מקרקעין בארץ - הם המקרקעין נשוא התובענה. יתרה מכך, גם לו היה ממש בטענה הרי שאין במצבו הכספי של המבקש בכדי להוות בדרך כלל צידוק לעיכוב ביצוע פסק דין כספי. יפה , לענין זה, קביעת בית המשפט העליון בעא 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (2009):

"ברם מצבו הכספי הקשה של חייב אינו מהווה דרך כלל צידוק לעיכוב ביצוע פסק דין כספי ( עניין אברהמי הנ"ל). יתירה מכך, למעט הטענה הסתמית הנזכרת לעיל, לא פירט המבקש כיצד זה מחד גיסא הוא מחזיק עם אחיו במניות שערכן (להערכתו שלו) עולה על כ-10 מיליון ש"ח, אך אין באפשרותו לגייס ולו מיליון ש"ח לכיבוד החיוב שהושת עליו שלא בדרך של מכירת המניות. העלאת טענה סתמית באשר לנזקים בלתי הפיכים שייגרמו למבקש כתוצאה מביצוע פסק הדין, אינה מספיקה לשם עיכוב ביצועו של פסק הדין (ראו: ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה תל-אביב 4, פ"ד נג(1) 187, 192-191 (1999)). "

המבקשים הוסיפו וטענו כי המשיבים הפרו את הסכם הפשרה וגרמו לנזק בדרך אשר בה עשו המשיבים שימוש- טענתם זו תמכו בתמונות המתעדות את הדרך החרושה. בהקשר זה טענו המשיבים כי הטענה רלוונטית הן על מנת "לחשוף פרצופם האמיתי של המשיבים" -כטענת המבקשים והן, הואיל ונגרם להם נזק כספי אשר לטענתם הם מבקשים לקזז כנגד ההוצאות. לאחר ששקלתי הטענה (הגם שפורטה רק במסגרת התשובה ואף זאת מבלי שנתמכה בתצהיר) - לא מצאתי כי קיימת רלוונטיות לאמור. בהקשר זה - הנזק לא כומת ולא הוכח , תביעה בנושא לא הוגשה , הודעת קיזוז לא נשלחה ויתרה מכך, בהינתן שקיים פסק דין לטובת המשיבים ספק באם בטענה יש בכדי להקים טענת "פרעתי" למבקשים - בנסיבות אלו - הרי שאין כל השלכה לנטען בהקשר זה לבקשה בפני.

נוכח האמור הרי משהמבקשים לא הטו מאזן הנוחות לכיוונם ,משכך, דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות וכך הנני מורה.

המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים בגין בקשה זו בסך של 1,500 ש"ח אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, כ"ו טבת תשע"ג, 08 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: